‘השתתפות עצמית’ הוא מונח מעולם הביטוח שמשמש במקרים רבים לניגוח הענף, ומהווה באופן היסטורי מרכיב בתדמית השלילית שמנסים לייחס לעולם הביטוח.
ממש לא בצדק. בגדול הוא אפילו משתלם לכם בגדול. בואו נסביר.
נא להכיר: השתתפות עצמית
סעיף השתתפות עצמית מוכר בעיקר מתחום ביטוח הרכב, אך הוא קיים גם בתחומי ביטוח דירה, ביטוח בריאות, ביטוחים עסקיים ועוד.
ההגדרה הטכנית של השתתפות עצמית: סכום נזק שאותו משלם המבוטח מכיסו למרות היותו מבוטח. בפועל, נזקים קטנים, עד הסכום המוגדר כהשתתפות עצמית, הם מחוץ לביטוח.
על פניו אפשר להבין את התחושה הלא נעימה שמעורר סעיף השתתפות עצמית; המבוטח משלם על ביטוח שמיועד לכסות נזקים שונים, אך כאשר קורה הנזק – עד סכום מסוים – הוא חל עליו.
מרגיז? בואו נחשוב שוב.
למה בעצם צריך השתתפות עצמית ומי מרוויח בסוף?
השתתפות עצמית היא לא המצאה ישראלית. המחוקקים ברחבי העולם אישרו לחברות הביטוח את הסעיף הזה, שמעוגן בחקיקה ובתקנות, משום שהוא פועל לתועלת הצרכנים. איך? בכך שהוא מוזיל את עלויות הביטוח.
אם כל נזק קל יגרום לתהליך של תביעת ביטוח, חברות הביטוח יידרשו לטפל בכמות אסטרורנומית של תביעות (גם כך כמות התביעות היא עצומה), רמת הוצאות התפעול שלהן תגדל בשיעור גדול, וכל זה יתגלגל אל הצרכן. בנוסף, רמת הסיכון שחברות הביטוח יהיו חשופות לה תהיה גבוהה פי כמה, ורמת הסיכון היא הגורם מס’ 1 בחישוב עלויות ביטוח.
במילים אחרות: קיומו של סעיף השתתפות עצמית הופך את מחירי הביטוח לסבירים ובהישג יד של רוב גדול של הציבור.
לסעיף השתתפות עצמית יש גם ערך המכונה “מוסרי”, כי הוא בעצם מכריח את המבוטח לא להזניח את רכושו, בידיעה שיש לך מחיר.
להקטין את הפרמיה ע”י ויסות דמי השתתפות עצמית
בחלק מן הביטוחים בהם קיים סעיף השתתפות עצמית, ניתן לווסת את שיעור ההשתתפות ובכך להשפיע על גובה הפרמיה המשולמת לחברת הביטוח. ככל ששיעור ההשתתפות העצמית גבוה יותר, הפרמיה נמוכה יותר, ולהיפך.
אז בפעם הבאה כשאתם פוגשים את הסעיף “שמעלה את הסעיף”, תחשבו על התמונה הכוללת.
